אליהו בע"מ - חברה לבטוח נ' ניצן

החלטה

בפני בקשה לסילוק על הסף בהתאם לתקנה 100 ו/או 101 לתקנות סדר הדין האזרחי , מחמת התיישנות.

המשיבה הגישה כנגד המבקש תביעה לשיבוב הסכום אותו שילמה למבוטח שלה כפיצוי במסגרת פוליסת ביטוח לביטוח רכוש מקיף, על נזקים שנגרמו לרכב המבוטח באירוע של תאונת דרכים בה היה מעורב גם רכב נהוג בידי המבקש.

האונה על פי כתב התביעה אירעה ביום 3/6/01 , ביחסה אל המבקש את האחריות לאירוע התאונה וגרימת הנזק.

המבקש טוען כי בהתאם לסעיף 5 לחוק ההתיישנות, זכות או עילה שלא הוגשה עליה תביעה בתוך 7 שנין מיום שנותרה העילה , מתיישנת ואין זכות עוד להגישה לבית המשפט .

בא כוח המבקש חישב ומצא כי בין יום אירוע התאונה ( ואין ספק בין הצדדים כי מועד אירוע התאונה הוא גם יום הולדת עילת התביעה ) שהוא 3/6/01 ובין יום הגשת התביעה 17/12/08 , עברה התקופה הנקובה בסעיף 5 לחוק ההתיישנות, קרי 7 שנים . על כן התביעה התיישנה ואין למשיבה עוד זכות להגישה לבית המשפט .

המשיבה משיבה לבא כוח המבקש וטוענת כי למעשה מדובר ב"סיבוב שני " של התדיינות בין הצדדים, וכי כבר הוגשה תביעה נגד המבקש ביום 26.3.02 ע"י המשיבה באותה עילה , וכי התביעה הנ"ל נמחקה בגין חוסר מעש ביום 10/6/04 . ואף צירפה לתגובתה את החלטת כב' השופט ישי קורן בדבר מחיקת התביעה הראשונה .

המשיבה טוענת כי במקרה זה חל על התביעה והצדדים סעיף 15 לחוק ההתיישנות וזו לשונו

15. תובענה שנדחתה

הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה.

יש לומר כי אם כי מדובר בסעיף 15 בלשון " תביעה שנדחתה" ( ויש לומר שהדבר חל גם במקרה שהתביעה התקבלה אך נבצר מהזוכה לממש את פסק הדין ) , ובמקרה שלנו התביעה נמחקה , אך הדברים נאמרים על אחת כמה וכמה , כי בסעיף 15 מדובר על תביעה שנדחתה באופן שלא נבצר מהתובע להגיש תובענה חדשה,,,, וגו'

ראה בענין זה את בש"א (תל-אביב-יפו) 6641/09 - אוניברסיטת בר-אילן נ' ד"ר צמח קיסר . תק-עב 2010(1), 4615 ,עמ' 4621.

הגם שהסעיף נוקט במילים "תובענה שהוגשה ונדחתה", נקבע בעניין יוסי אילן תוך סקירת הפסיקה כי יש להחיל את הסעיף גם על התביעה שנמחקה . בענייננו, הגם שלא הוגשה בהליך הקודם תביעה כספית ולפיכך לא דן בה בית הדין, יש לראות בקביעתו בעניין זה דחיה או מחיקה וזאת לצורך סעיף 15 האמור.

אם כן על פי התקנה ובלשון פשוטה התקופה בה היה הליך תלוי ועומד בבית המשפט, ונמחק באופן שלא נחסמה הדרך של התובע להגיש את ההליך מחדש, לא תבוא במניין תקופת ההתיישנות .

באותו ענין ראה שוב את בש"א (תל-אביב-יפו) 6641/09 - אוניברסיטת בר-אילן נ' ד"ר צמח קיסר . תק-עב 2010(1), 4615 ,עמ' 4621.

לפיכך אין להביא במניין ההתיישנות את הזמן שבין הגשת התובענה בהליך הקודם לבין מחיקת הערעור על פסק הדין הראשון שנעשה ביום 13.7.08.

בחישוב קל , אם נפחית את הזמן שעבר בין יום הגשת התביעה הראשונה , ובין יום הגשת התביעה השנייה, זו אשר בפני, ,טרם עברה תקופה של 7 השנים הקבועה בחוק.

סעיף 16 לחוק קובע לאמור

16. תקופת ההתיישנות לאחר עיכוב

נתעכב מנין תקופת ההתיישנות כאמור בסעיפים 10 ו-12 עד 15, לא תסתיים התקופה לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו חדל העיכוב; נתעכב מנין התקופה כאמור בסעיף 11 - לא תסתיים לפני שעברו לפחות שנתיים מן היום שבו חדל העיכוב.